עתונות

ביהמ"ש קבע: רשות ניירות ערך התרשלה בפיקוח על יוטרייד - ותפצה משקיעים

משקיעים שהפסידו כספים טענו כי כבר בתחילת 2015 היה על הרשות לוודא שיוטרייד חדלה מפעילותה ולצאת באזהרה פומבית מפורשת ■ השופטת רות רונן דחתה את טענת הרשות כי אם תוטל עליה אחריות להפסד כספי המשקיעים, היא לא תוכל לתפקד כראוי והמשקיעים ייפגעו

07.07.19 | אפרת נוימן


רשות ניירות ערך התרשלה בפיקוח על חברת יוטרייד, ויש לה אחריות להפסד של משקיעים שנפלו קורבן להונאה של החברה - כך קבעה באחרונה שופטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, רות רונן. בפסק הדין נקבע כי הרשות תפצה ארבעה תובעים בסכום כולל של מיליון שקל (אחרי ריבית והצמדה).

ב-2015-2012 גייסה יוטרייד מ-600 לקוחות 27 מיליון דולר לצורך השקעה במסחר אלגוריתמי - מסחר בבורסה המבוסס על תוכנות מחשב. בדיעבד התברר כי הליך גיוס הלקוחות, באחריות הבעלים אביב טלמור, היה מושתת על מצגי שווא והסתרת מידע. עוד התברר כי בשלב מסוים פעלה יוטרייד בשיטת השיווק הרשתי ("פירמידה"), כלומר השתמשה בכספים שגויסו מלקוחות חדשים כדי לממן בקשות משיכה של לקוחותיה הוותיקים. הפרשה התפוצצה בסוף 2015.

שישה משקיעים הגישו תביעות נגד רשות ניירות ערך (הדיון בתיקים אוחד) בטענה כי כשלה בתפקידה כמפקחת על הפעילות בשוק ההון ולא מנעה את פעילותה של יוטרייד. השופטת רונן, שקיבלה את התביעה של ארבעה מהם, קבעה כי הרשות התרשלה בכך שלא עצרה את הפעילות של יוטרייד ובכך שלא פירסמה אזהרה לציבור, שהיה בה כדי למנוע הפסד של משקיעים.

ראש מחלקת שוק ההון, ניירות ערך והון סיכון במשרד המבורגר עברון ושות' (שלא היה מעורב בתיק), עו"ד אחיי גֹמא, אומר כי החידוש הוא שבית המשפט נכנס בעובי הקורה של פעולות האכיפה והפיקוח של הרשות ומבקר את אופן פעולתה. "בית המשפט שם סוף לטענות של הרשות שאין לה אחריות בנזקים שנגרמים על ידי גורם שאינו מפוקח על ידה. התקווה היא שעכשיו הרשות תתמקד פחות בביקורות לא מהותיות על הגופים המפוקחים ותמקד את פעולתה מחוץ לאזור הנוחות שלה, כלומר תתפוס מי שעובר על החוק ממש, ולא את מי שנמצא בשולי החוק".

גמא מוסיף כי פסק הדין מכשיר עבור הרשות את האפשרות לפרסם אזהרות - כמו בחו"ל - בנוגע לגופים מסוימים, וזו בשורה טובה לאזרחים. "בכך מבהיר בית המשפט כי פרסום הודעות המזהירות באופן כללי מהשקעות בגופים שאינם מפוקחים, בלי ‏לנקוב בשמם, אינו יעיל למשקיעים לא ‏מנוסים‏".

אינדיקציות ברורות להפרת התחייבות

התביעה שהגישו המשקיעים התייחסה לפעילות ניהול תיקי הלקוחות מצד יוטרייד שדורשת רישיון. במארס 2015 כתבה הרשות ליוטרייד מכתב דרישה להפסקת פעילותה, לאחר שהודיעה לה בתחילת השנה כי נראה לכאורה שפעילותה מחייבת רישיון. בעקבות זאת, במאי 2015 התחייבה החברה לחדול מגיוס לקוחות חדשים ולהיערך להפסקת ניהול תיקי הלקוחות הקיימים עד סוף החודש.

ביוני 2015 החלו לקוחות של יוטרייד להיתקל בקשיים למשוך את כספיהם, ואף הגיעו על כך תלונות לרשות, אך רק בסוף אותה שנה הגישה הרשות בקשה לצו מניעה נגד יוטרייד. לחברה ניתן צו מניעה, מונה לה מפרק והחל הליך של פירוק החברה, ובהמשך נוהל הליך פלילי נגד טלמור.

התובעים טענו כי כבר בתחילת 2015 היה על הרשות לערוך ביקורת, לוודא שיוטרייד חדלה מפעילותה ולהזהיר במפורש לקוחות קיימים ופוטנציאליים.

הרשות טענה כי רק בנסיבות חריגות ביותר - שאינן מתקיימות כאן - אפשר להטיל אחריות נזיקית על רשויות המדינה בגין מחדלי אכיפה. לדבריה, יש מספר עצום של גופים שאינם מפוקחים על ידה וקשה לזהותם ולפקח עליהם. עוד טענה כי גם המשקיע נוטל על עצמו סיכון מודע. הרשות הוסיפה כי אם תוטל עליה אחריות במקרים שבהם משקיעים הפסידו כספים בשוק ההון, היא לא תוכל לתפקד כראוי בשל משאביה המוגבלים, והמשקיעים ייפגעו מכך. לגופו של עניין טענה כי פעלה כרשות באופן סביר ובלוח זמנים סביר.

באפריל 2019, בעיצומו של הדיון בעניינה של יוטרייד, פורסם פסק דין של בית המשפט העליון בעניין פרשת ההונאה של איש העסקים גרגורי לרנר. במקרה זה, תביעה שהוגשה נגד רשות ניירות ערך והמשטרה נדחתה. השופטת רונן הבחינה בין שני המקרים וציינה כי בניגוד למקרה של לרנר, שבו נקבע כי לא היה לרשות בסיס לחשוד בביצוע מעשי הונאה, בפרשת יוטרייד היו בידיה אינדיקציות להפרת התחייבויות.

רונן ציינה כי בנסיבות חריגות ומתאימות אפשר לחייב את הרשות, וכי העובדה שהיא לא המזיק הראשי בסיפור אינה פוטרת אותה מחובתה כלפי ניזוקים במקרה של התרשלות.

לדבריה, יוטרייד עסקה בפעילות שמפוקחת על ידי הרשות - ניהול תיקים - והפיקוח הזה נועד בין היתר להגן על משקיעים לא מנוסים, שאינם יודעים לתהות על קנקנו של הגורם שעמו הם מתקשרים. "מכיוון שפעילותה של יוטרייד היתה טעונה קבלת רישיון מהרשות, היתה הרשות מוסמכת וחייבת לפקח על כך שהיא תפעל ברישיון, והיא חבה לכן בחובת הזהירות כלפי מי שנפגע מהפרת חובה זו. הרשות (כמו כל מזיק פוטנציאלי אחר) צריכה להשתמש באמצעי מניעה שעלותם נמוכה מתוחלת הנזק שעלול להתרחש אלמלא המניעה".

רונן קבעה כי עד מאי 2015, הרשות פעלה מול יוטרייד באופן סביר, אך החל מחודש יוני, לאחר שחרף ההתחייבות שקיבלה מיוטרייד הגיעו אליה תלונות כי היא ממשיכה לפעול, היה עליה לבדוק אם יוטרייד מפרה את התחייבותה. "אילו היתה הרשות מבצעת ביקורת כזו במועד מוקדם יותר, היא היתה מגלה כבר אז את מה שהתגלה בסופו של דבר בביקורת מחודש דצמבר 2015", פסקה. לפיכך, קבעה רונן, רשות ניירות ערך התרשלה הן במניעת פעילות בלתי חוקית והן באי־פרסום אזהרה סמוך לסוף מאי על הסיכון הכרוך בניהול כספים באמצעות יוטרייד.

בשלב הבא בחן בית המשפט אם עלה בידי התביעה להוכיח את קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות של הרשות לבין ההשקעה שלהם. במלים אחרות, על התובעים היה להוכיח שאם הרשות היתה פועלת כראוי, הנזק שלהם היה נמנע. רונן מצאה קשר סיבתי כזה בארבעה מהמקרים שנידונו. עם זאת, היא קבעה כי בשל התעלמות מנורות אדומות והימנעות מבדיקה אם לגוף שהם משקיעים בו יש רישיון, לתובעים יש חלק באשמה - שאותו היא כימתה ב-30%.

"התובעים התרשלו כאשר לא ערכו בירור על מצב הרישוי של יוטרייד והצורך ברישיון חרף קיומן של נורות אזהרה. יש לייחס לתובעים אשם גם מאחר שקביעה כזו תעביר למשקיעים אחרים מסר שלפיו גם עליהם - ולא רק על הרשות - מוטלת אחריות להשקיע בצורה מושכלת ואחראית, לברר את טיבו של הגוף שבו הם בוחרים להשקיע את כספיהם ולוודא אם יש לו רישיון כנדרש".

לאחר ניכוי האשמה של התובעים, נקבע שהרשות תשלם להם סכום כולל של מיליון שקל, כל אחד לפי נזקו.