עתונות

הדירקטור המייסד מת – ואז פרץ מאבק שליטה בין החברה לאלמנתו

תקנון של חברה הוא חוזה לכל דבר, שבו קובעים את היחסים והזכויות בה – פסק דין שניתן באחרונה בעניין חברת וויב גארד ממחיש המחלוקות שעלולות להתעורר בעקבות שינויים בתקנון – ואת הסכנה בהסתמכות על הסכמות בעל פה ועל סטטוס קוו – מה חשוב לקבוע בתקנון וממה להיזהר

12.10.20 | אפרת נוימן


אחד הדברים הראשונים שיזמים עושים כשהם מקימים סטארט־אפ הוא גיבוש של תקנון. אותו מסמך משפטי, חוזה, בין החברה לבעלי המניות שלה ובינם לבין עצמם - שמסדיר את ההתנהלות והפעילות של החברה. בהמשך דרכה, החברה רשאית לשנות את התקנון בהחלטה שתתקבל ברוב רגיל באסיפה הכללית (או ברוב אחר, אם נקבע כזה בתקנון), ולהודיע לרשם החברות.

מקרה שהגיע באחרונה לפסק דין, עסק במחלוקת על פרשנות של תקנון בין אלמנתו של אחד המייסדים בחברת וויב גארד לבין החברה ובעלי מניותיה. גרעין המחלוקת נבע מכך שהתקנון שונה כמה פעמים במשך השנים. לאורך כל שנות פעילות החברה, כיהן אחד המייסדים, חיים שקד, כדירקטור וברבות השנים, עקב בעיות רפואיות, מינה לו דירקטור שיפעל במקומו (דירקטור חליף).

לאחר מותו, ביקשה אלמנתו למנות דירקטור מטעמה. אבל התקנון, ששונה בפעם האחרונה ב-2012, לא כלל זכות כזו - אף שהזכות הזאת היתה קיימת בעבר, והוענקה לבעלה בפועל עד מותו.

הכהונה הסתיימה, מי יכול למנות דירקטור?

וויב גארד הוקמה ב-2009 על ידי דוד שאול, גבריאל וליאור נוה ושקד, והיא עוסקת בפיתוח טכנולוגיות בתחום הניטור והאיכון הסלולרי. עם הקמתה הגישה החברה לרשם החברות תקנון קצר וגנרי, שהכיל סעיפי חובה בלבד, כפי שמחייב חוק החברות: שם החברה, מטרותיה, פרטים בדבר הון המניות הרשום, ופרטים בדבר הגבלת האחריות של בעלי המניות.

בתחילת 2010 החליטו המייסדים לשנות את התקנון, כך שכל בעל מניות המחזיק 13% או יותר מהמניות - רשאי למנות דירקטור מטעמו, כולל את עצמו. בהתאם להסכמה הזו, המייסדים מינו את עצמם לדירקטורים.

בשנים הבאות נכנסו משקיעים נוספים לחברה, ובהתאם תוקן התקנון. למשקיעים ויקטור מדינה ובנו איתן ניתנה בתקנון הזכות למנות דירקטור כל עוד יחזיקו 10% לפחות מהמניות; וכן נקבע כי כל מינוי או סיום כהונה של דירקטור ייעשה בהחלטה של רוב בעלי המניות. גם לאיש העסקים אברהם (מיקו) גילת, שהצטרף כמשקיע בשלב מאוחר יותר, ניתנה הזכות למנות דירקטור בתנאים מסוימים.

התיקון האחרון של התקנון היה ב-2012, ובשלב זה התקנון כבר לא כלל את הסעיף המקנה לכל מי שמחזיק ב-13% מהמניות זכות למנות דירקטור. ב-2014, כשהידרדר מצבו של שקד, הוא מינה את רונן שחר כדירקטור חליף מטעמו. כהונת שחר פקעה אף היא עם מותו של שקד. לאחר מותו בסוף 2018, כשביקשה האלמנה למנות את שחר לדירקטור מטעמה, היא סורבה. נמסר לה כי לשקד לא היתה זכות למנות דירקטור מטעמו, ולכן גם ליורשת שלו אין זכות כזו.

האלמנה פנתה לבית משפט באמצעות עו"ד יערה פרוינד, וטענה כי המייסדים מעולם לא התכוונו לבטל את הזכות שניתנה לכל אחד מהם בתקנון מ-2010 - למנות דירקטור מטעמו, כל עוד הוא מחזיק 13% מהמניות. לטענתה, הכוונה בשינויים שנעשו בתקנון בשנים שלאחר מכן היתה להשוות את זכויות המשקיעים בחברה (קבוצת מדינה וגילת) לזכויות המייסדים, כך שלא ייפגעו זכויות המייסדים.

השופט יחזקאל קינר מבית המשפט המחוזי מרכז לא קיבל את הטענות, וקבע כי התקנון האחרון היה ברור מאוד בקביעות שלו: למעט שני החריגים של קבוצת מדינה וגילת - יתר המינויים יתבצעו בהתאם להחלטת רוב בעלי המניות.

השופט קינר הזכיר את פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון ב-2019 בעניין ביבי כבישים, שבו שלושת חברי ההרכב הסכימו כי יש להיצמד ללשון החוזה. "באשר לתקנונה של חברה, קיימת חשיבות מיוחדת למתן זכות בכורה ללשון התקנון. תקנון הוא גם חוזה צופה פני עתיד, שבו הבהירות, השקיפות והגילוי המלא הם ראשונים במעלה. בנוסף, תקנון אינו משפיע רק על זכויות בעלי המניות - אלא יכול להשפיע גם על זכויותיהם של צדדים שלישיים מסוגים שונים", כתב השופט קינר.

בית המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה כי המשקיעים החדשים - קבוצת מדינה וגילת - ידעו שיש למייסדים זכות עבר למנות דירקטור מטעמם, והסכימו להשאיר את הזכות הזאת. "טענותיה של המבקשת נגד הפרשנות המילולית הברורה ביותר, העולה מתקנון החברה, כאילו היה כאן סוג של 'השחלה' במובנה העממי, על ידי מאן דהוא, אינן יכולות לעמוד מול מצב כה ברור, וכשלשון התקנון אינה משתמעת לשתי פנים", כתב קינר.

יותר מכך, השופט קבע כי גם אם אלמנת המייסד היתה מצליחה להוכיח כי הכוונה הסובייקטיבית בתקנון היתה להותיר על כנה את הזכות של מינוי הדירקטורים בידי המייסדים - "היא היתה ניגפת מפני הטעם הראשון". במלים אחרות, גם זה לא היה עוזר לה בתביעה, בשל הבכורה שיש לתת ללשון החוזה. את החברה ובעלי המניות נוה וקבוצות מדינה וגילת ייצגו עורכי הדין יואב זטורסקי וישראל פפר.

לעגן בכתב הסכמות בעל פה ונורמות

המקרה של וויב גארד ממחיש את המחלוקות שעשויות להתעורר בין מייסדים למשקיעים בנוגע לזכויותיהם. בסופו של דבר, השופט בחן רק את מה שכתוב בתקנון, ולכן מייסדים צריכים להבין כי גם אם יש הסכמות בעל פה, וגם אם בפועל נוצר סטטוס קוו - אין הדבר מחייב כל עוד הלשון המפורשת של התקנון קובעת אחרת.

התובעת טענה כי בעלה המנוח היה בפועל דירקטור בחברה, ואף מינה דירקטור חליף כשהיה חולה - ומכאן אפשר ללמוד כי זאת היתה זכותו בדין, וכי איש לא חשב שזכות המייסדים למינוי דירקטורים אינה קיימת עוד. השופט לא קיבל את הטענה וקבע כי החברה ובעלי מניותיה יכולים להחליט אם לעשות שימוש בסעיף מינוי הדירקטורים או לא - וזו רשות ולא חובה.

עו"ד אחיי גֹמא, שותף וראש מחלקת שוק ההון, ניירות ערך והון סיכון במשרד המבורגר עברון (שלא ייצג בתיק), מסביר לאילו דברים חשוב שהמייסדים ישימו לב בעניין התקנון. במקרה של מינוי דירקטורים, ברירת המחדל בחוק היא שהם מתמנים אחת לשנה בידי האסיפה הכללית, ברוב רגיל. עם זאת, גֹמא מציין כי בחברות פרטיות, פעמים רבות נקבע אופן מינוי אחר, וחשוב לבדוק באופן שוטף את התקנון מול הסטטוס בחברה מבחינת החזקת בעלי המניות ויחסי הכוחות - כדי להימנע ממה שאירע בוויב גארד.

גֹמא מסביר כי בהיעדר קביעה אחרת מפורשת בתקנון, אם 80% (או יותר) מבעלי המניות בחברה מחליטים למכור את מניותיהם, ניתן לכפות מכירה גם על המיעוט (בתנאי שנעשית באותם תנאים). "כדאי ליזמים לוודא שאם הם מחזיקים פחות מ-20%, תהיה בתקנון הוראה שמעלה את השיעור מ-80% לשיעור גבוה יותר - אם כי לא תמיד ניתן לקבל במשא ומתן את הסכמת המשקיעים לכך".

סוגיה חשובה נוספת היא הצבעה בדירקטוריון: לכל דירקטור קול אחד בלי קשר לשיעור החזקתו. בחברות קטנות, בעלי המניות עשויים לטעות ולחשוב ששיעור החזקתם מקנה להם בדירקטוריון את אותו כוח הצבעה (כמו באסיפת בעלי מניות) - אבל זה מחייב הוראה מפורשת בתקנון. הדבר מקבל חשיבות מיוחדת במקרים שבהם יש לדירקטוריון סמכות בלעדית.