עתונות

התחלת עבודה בסטארט־אפ והובטחו לך מניות? הן לא באמת שלך

בית המשפט הכלכלי בחיפה קבע בפסיקה תקדימית כי לעובדים שמקבלים מניות בחברה במסלול שמאפשר להם דחייה והטבת מס עד למימוש - אין זכויות כבעלי מניות, כל עוד הן בידי נאמן מטעם החברה ■ "חובותיו של הנאמן הן בראש ובראשונה להבטיח את תשלום המס

09.02.20 | אפרת נוימן


המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בחיפה הכריעה באחרונה בשאלה מעניינת ורלוונטית לעובדים רבים. מה קורה בתקופה שבה מניות שקיבל עובד נמצאות אצל נאמן? כדי שהעובד יוכל לדחות תשלום של מס מופחת עליהן, משום שזו הטבה שחייבת במס, הן מוחזקות במשך תקופת חסימה אצל נאמן. רק כשהעובד בוחר להעביר אותן אליו — לרוב בחברה פרטית, במקרים של מכירת החברה או הנפקה — הוא ישלם את המס.

מצב זה מעלה כמה שאלות: למי המניות שייכות בתקופה שהן בידי הנאמן? האם לעובד יש מעמד כלשהו בחברה כל עוד המניות מוחזקות עבורו? והאם מעמד זה מקנה לו זכויות כאדם בעל מניות בחברה? לפי השופט רון סוקול, כל עוד העובד לא מימש את המניות, מכר אותן או העביר אותן לידיו, ולא שילם בגינן מס — הן אינן שייכות לו באופן רשמי ואין לו זכויות כבעל מניות.

בחברות סטארט־אפ רבות משתתפים העובדים בסיכוי ובסיכון ומקבלים זכויות באופציות ובמניות של החברה, וכך יש להם תמריץ להשקעה בעבודה בחברה והם נהפכים שותפים להצלחתה.

ההקצאה של האופציות או המניות מהווה הטבה לעובד, ולכן היא גם חייבת במס. על מנת לאפשר דחייה של תשלום המס, נקבע בסעיף 102 לפקודת מס הכנסה הסדר מיוחד בנוגע למניות. מצד אחד, מתאפשר לעובד שיעור מס מופחת — כרווח הון ולא לפי המס השולי — בעת המימוש של המניות כשהוא "נפגש" עם המניות או הכסף (בעת העברת המניות מהנאמן אליו או בעת מכירת המניות, המוקדם בין השניים). מצד שני, לא מתאפשר לחברה לנכות את ההוצאה הכרוכה בהקצאה לצרכי הקטנת חבות המס של החברה.

פסיקתו של סוקול התייחסה לתיק התביעה של עובד חברת סול צ'יפ, שעוסקת בפיתוח שבבים מבוססי אנרגיה סולארית. התובע, עופר נבון, החל לעבוד בחברה מיום היווסדה ב–2010, בצד שני המייסדים, בתפקיד של מנהל פיתוח ובלי שניתנו לו מניות באותה תקופה. במהלך שנות עבודתו הוקצו לו אופציות לרכישת מניות, שהומרו בשלב מאוחר יותר למניות.

אם החברה מאמצת תוכנית תגמול, שמכוחה אפשר להקצות אופציות 102 במסלול רווח הון, היא צריכה לאשר אותה ברשות המסים ולמנות נאמן שיחזיק באופציות ובמניות לאחר שימומשו. התנאי להטבה במסלול הזה הוא שהמניות יוחזקו על ידי הנאמן למשך 24 חודשים לפחות. נבון מימש ב–2011 את האופציות למניות ושילם את מחיר המימוש שנקבע. מאותו מועד, הנאמן מחזיק במניות שלו, והן גם רשומות על שמו במרשם בעלי המניות.

ימיו של נבון בחברה לא היו ארוכים, ובסוף 2012 הוא סיים את עבודתו. ב–2015 הוא הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה תביעה כספית נגד החברה, ובה ביקש להצהיר כי נצבר לחובתו חוב, והוא רשאי להמיר את סכום החוב למניות. לפני כמה חודשים הגישו הצדדים את הסיכומים בתיק.

לא היתה זו התביעה היחידה שהוא הגיש בעניין העסקתו בחברה. בתביעה נוספת שהגיש נגד החברה במארס 2018 לבית המשפט המחוזי בחיפה, הוא ביקש להצהיר כי הוא בעל מניות וכי עומדות לו כל הזכויות המוענקות לבעל מניות — לרבות הזכות להשתתף ולהצביע באספות בעלי המניות והזכות לקבל מידע ולעיין בפרוטוקולים של האספות הכלליות בחברה, בתקנון ובדו"חות הכספיים.
התובע ציין כי הוא מבקש לממש את זכותו להעביר את המניות מהנאמן אליו, ולצורך כך הוא זקוק לכל המידע בנוגע לחברה, שכן העברת המניות מהנאמן אליו כרוכה בתשלום מס הנגזר מהערכת שווי החברה.

מנגד, החברה טענה כי מכיוון שהמניות מוחזקות על ידי הנאמן ורשומות על שמו, כל הזכויות הנובעות מהחזקת המניות, לרבות הזכות לקבלת מידע, נתונות לנאמן בלבד. היא הדגישה כי לפי הסכם ההקצאה, זכויות ההצבעה של העובדים שמקבלים מניות נתונות עד להנפקת המניות לציבור לנציג הדירקטוריון בלבד, במטרה להבטיח את זכויות המשקיעים בחברה, אשר התנו את הקצאת המניות בכך שזכויות ההצבעה יישמרו לדירקטוריון.

"על התובע לשאת בכל החבויות הנדרשות"

השופט סוקול ציין בפסק הדין שנתן בדצמבר האחרון כי בפקודת מס הכנסה ובכללים הנלווים אליה, אין התייחסות מפורשת למהות הזכויות המוענקות לנאמן המחזיק במניות בהתאם לתוכנית ההקצאה, ואין התייחסות לזכויותיו של העובד בכל הנוגע למניות בתקופת החסימה.

לדבריו, מבחינת חובותיו של הנאמן עולה שהן נועדו בראש ובראשונה להבטיח את תשלום המס, ולכן חובת הנאמנות שלו היא בעיקר כלפי רשויות המס. כמו כן, יש לו חובות נאמנות לחברה — עליו להבטיח כי מימוש הזכויות במניות לא יביא לפגיעה בחברה; ולעובד — עליו להחזיק את המניות עבורו, כדי שבבוא העת יוכל לממש את זכויותיו ולקבל לידיו את המניות, בכפוף לתשלומי המס. "בהסתכלות כללית יותר, ניתן לומר כי חובותיו של הנאמן הן להבטיח את מימושה של תוכנית ההקצאה על כל מרכיביה", נכתב בפסק הדין.

לדברי סוקול, העמדה שמציג התובע קובעת למעשה כי תוכנית ההקצאה לפי סעיף 102 לפקודה שוללת ממנו רק את הזכות לסחור במניות — להעבירן על שמו או למוכרן לצד ג' — וכי שאר הזכויות המוענקות לבעל המניות שמורות לו. "אין לקבל גישה זו", קובע סוקול. "כל עוד לא מימש העובד את זכויותיו, בין דרך העברת המניות על שמו ובין דרך של מכירה לצד שלישי, תוך תשלום מס, אין לעובד זכויות במניות. עומדות לו רק זכויות כלפי הנאמן, שבראשן הזכות לדרוש ממנו לקיים את חובות הנאמנות המוטלים עליו, כפי שנקבע בכללים ובהסכם הנאמנות".

הוא סיכם את פסק הדין בכך שהתובע אינו מחזיק במניות החברה ולא עומדת לו הזכות לקבלת מידע, ולהשתתפות באספות בעלי המניות. "ככל שהתובע יהיה מעוניין להעביר את המניות על שמו, עליו לשאת בכל חבויות המס הנדרשות. אם לשם הערכת השווי יזדקק התובע למידע כלשהו, עליו לפנות לנאמן אשר מחזיק במניות, על מנת שהוא יפנה בהליך מתאים לקבלת המידע".

את התובע ייצג עורך דין גתאי ברלל, ואת החברה ייצג עו"ד אליהו מאיר. עו"ד אחיי גֹמא, שותף במשרד המבורגר עברון ושות' (שלא היה מעורב בתיק), אומר כי בית המשפט נסמך בפסיקתו על לשונו המפורשת של חוק החברות בדבר מעמדו של הנאמן כבעל המניות. לצד זאת, השופט הצביע על כך שתכלית הסדר המס המיוחד שמנוסח בסעיף 102 נועד להגשים, תסוכל אם בית המשפט יעניק לכל עובד את מלוא הזכויות הנלוות למניות, אף בטרם שילם את המס: "נראה כי בית המשפט חשש מכך שההסדר שמופיע בסעיף 102 יהפוך לעיר מקלט מפני תשלום מסים".

עו"ד גמא מוסיף כי בית המשפט החליט שלא להכריע בשאלת תוקפו של ייפוי הכוח שעליו חתם העובד — שמסמיך את יו"ר דירקטוריון החברה להשתתף בישיבות החברה ולהצביע בשם בעל המניות המוקצות — אם וככל שהעובד ישלם את המס החל עליו ויקבל לידיו את המניות.

פסק הדין ניתן אמנם במקרה של חברה פרטית, אך הוא רלוונטי גם לגבי עובד שמקבל מניות בחברה ציבורית מבלי שהוא מממש אותן (מעבירן לידיו או מוכר אותן) — אם מפני שהן בתקופת החסימה שקבועה בסעיף 102 או שהוא עדיין לא מעוניין למכור אותן משיקולים כלכליים. ואולם, בחברות ציבוריות רשאים העובדים שמימשו את האופציות למניות להשתתף באספות הכלליות ולהצביע בהן, תוך שיתוף פעולה של הנאמן שמחזיק עבורם את המניות. אפשר לתהות אם נכון לקבוע בעניין זה דין אחד לחברה ציבורית, ודין אחר לחברה פרטית.

עו"ד ד"ר זיו פרייז, שותף במשרד ליפא מאיר, התייחס אף הוא לפסק הדין: "בית המשפט שם את חובת הנאמן כלפי רשויות המס כחובה הראשונה, ובכך הִטה את מלוא האיזון לטובת החברה, תוך רידוד זכויות העובד לזכויות כלכליות גרידא. לא בהכרח מדובר בנקודת האיזון הראויה. כעת, זכות המידע מהחברה תהא נתונה לחסדי הנאמן, שברצותו יבקש את המידע מהחברה וישתף, בכפוף לחובות סודיות, את העובד — וספק אם הנאמן יעדיף להיות מעורב בכך. תיאורטית, עובדים יכולים לבקש זכויות מידע בסיסיות במסגרת הענקת האופציות או המניות, אך ספק אם זה יתקבל, לאור כוחם המוגבל של העובדים מול החברה בעת קבלת האופציות או המניות".