עתונות

שדה דב נולד בחטא - ושום דמגוגיה לא תכשיר זאת

ראוי כי מקבלי ההחלטות לא יתנו לשיקולים לא עניינים לעכב את סילוק המפגע מחופי תל אביב - ויפה שעה אחת קודם

באחרונה התכנסה ועדת הפנים של הכנסת לדיון עקר, שבסיומו הודיעה כי תפעל לדחיית סגירתו של שדה דב - בהנחה שעד נובמבר הפריץ או הכלב ימותו. כנראה שאין גבול לציניות, שהרי סגירת שדה דב היא עובדה מוגמרת, וחבל שנוטעים תקוות שווא בקרב
תושבי אילת.

בחודשים האחרונים אנו עדים למערכה משומנת ומיוחצנת היטב להשארת שדה דב במקומו הקיים, כמצב קבוע, על רצועת החוף בתל אביב. מנצח על התזמורת - ראש עריית אילת, מאיר יצחק-הלוי. אליבא דה יצחק-הלוי, העברת השדה ממקומו תמיט גזירת
מוות על תושבי אילת חולי הסרטן, שיקשה עליהם להגיע לבתי החולים.

על כלי הנשיפה וההקשה - חברי כנסת המיישרים קו והון פוליטי, התולים בשדה התעופה את ההגנה על החולים האונקולוגיים, החופים האקולוגיים וכלכלת העיר הדרומית והפריפריה.

מסיים, על השליש - ראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי, אשר טיעונו העיקרי הוא שנתב"ג אינו ערוך לקלוט את כל הנוסעים וכי סגירת שדה דב תעמיס על נתב"ג שנמצא בקצה גבול הקיבולת שלו. כן סובר חולדאי כי "איזו משמעות יש ל- 3,000 יחידות דיור על שטח שדה דב, אל מול הקשר שלנו עם העולם החיצון"?... (כפי שאמר בוועידת גלובס ב- 18במארס.) בנאומים חוצבי להבות, משלבים ידיים כל אלה - מבלי לתת לעובדות לבלבל אותם. אלא שלפעמים אין ברירה אלא להרוס אגדה טובה עם העובדות.
ראשית, נשיב לגבי העומס על נתב"ג, כי טענתו של חולדאי לא נסמכת על שום עמדה מקצועית או עובדה. ההפך נכון: כל גופי התכנון האמונים על הנושא - כמו רשות שדות התעופה, חיל האוויר, משרד התחבורה או מינהל התכנון, המוסמכים לחוות דעתם - לא
רק שלא התנגדו לסגירת שדה דב, אלא אישרו את העתקת הפעילות. העתקת פעילות התעופה לנתב"ג אינה גחמה, ואף בית המשפט העליון דחה את הטיעון.

שדה דב בנוי על קרקע בבעלות פרטית, שאינה מיועדת כלל לשמש שדה תעופה. שדה התעופה אינו מופיע בתוכניות מתאר ארציות ופועל מאז 1958 מכוח צו צבאי. למעשה, כבר ב-1973 הסטטוס שלו שונה, ונקבע בתוכנית 1111 שיש להזיזו משם. מאחר שהשימוש הצבאי בשדה אינו נדרש עוד, וזה שנים קיימת חלופה טובה וזמינה לפעילות הצבאית, בעלי הקרקעות הסכימו לוותר על מחצית מזכויותיהם כדי לממן את העתקת השדה. שדה תעופה באזור מצומצם - מוקף שכונות מגורים קיימות, וכאלה שמיועדות לבנייה
בעתיד - מטיל צל כבד על הסביבה, מגביל את הבנייה במקרקעין הסמוכים לו וגורם להפרעות לשכנים ולנזק עצום לבעליו. מהסיבה הזו עיריית אילת, החרדה לחיי תושביה וזכויותיהם, יזמה את סגירת שדה התעופה אילת היושב בטבורה של העיר ואת העתקתו
לרמון - מרחק נסיעה משמעותי מהעיר - לצורך פיתוח המקרקעין שתפס שדה התעופה האזרחי קודם. גם לתושבי תל אביב מגיע ליהנות מאותה איכות חיים של תושבי אילת ולא לגור בסמיכות לשדה תעופה. אחרי שהפרכנו את הטיעון הצבאי־ביטחוני, הטיעון הכלכלי-חברתי והטיעון התחבורתי-תיירותי, נתייחס לטיעון הציני ביותר עד כה - הבריאותי. בדיקה העלתה כי רוב תושבי אילת מבוטחים בקופת חולים כללית, ומטופלים בבתי החולים של הקופה

במרכז - בילינסון והשרון שבפתח תקוה ובמרכז הרפואי שיבא. המרכזים הרפואיים האלה קרובים דווקא לנתב"ג ולא לצפון מערב תל אביב.
הצורך בהפשרת קרקעות במרכז המדינה הינו צו השעה. זהו צו חברתי. נכון נהגה המדינה כאשר יזמה את התוכנית כבר לפני עשרות שנים. היא עשתה זאת בשום שכל, עם מבט קדימה - ואכן, כל מוסדות התכנון תמכו ותומכים בתוכנית שהובלה על ידי
מהנדס העיר היוצא של תל אביב-יפו, עודד גבולי. אמנם מאבקם של תושבי אילת מצודד בעיני הפוליטיקאים, אולם ראוי כי מקבלי
ההחלטות בישראל לא ייגררו אחריהם ולא יתנו לשיקולים לא עניינים לעכב את סילוק המפגע שנולד בחטא מחופי תל אביב, ויפה שעה אחת קודם.

הכותבת היא עו"ד, שותפה במשרד המבורגר עברון, מתמחה במקרקעין ובתכנון
ובנייה ומייצגת בעלים רבים במתחם שדה דב.